החלטה בתיק בר"ם 6043/11

א.       בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (השופט יעקב) מיום 21.8.11 בתיק עת"מ 29231-08-11, במסגרתה ניתן סעד זמני האוסר על הרחקת מבקשת 2 מישראל מבלי להורות על שחרורה ממשמורת.

רקע

ב.       המבקשת 3 (להלן הקטינה) היא בתם של מבקשים 2-1 (להלן המבקש והמבקשת). המבקשת שוהה בישראל שלא כדין, ואשרת המבקש צפויה לפוג ביום 28.8.11. ביום 16.8.11 הגיש המבקש עתירה מינהלית נגד הליכי הרחקה שננקטו נגד המבקשת והקטינה, ובו ביום ניתן צו ביניים שמנע ("בדקה התשעים") את הרחקתן. ביום 18.8.11 התקיים דיון בעתירה, ובית המשפט הורה (בכל הכבוד, בצדק) על הגשת עתירה מתוקנת בה יופיעו גם המבקשת והקטינה כעותרות. ביום 21.8.11 הוגשה העתירה המתוקנת, והיא נקבעה לדיון ביום חמישי הקרוב (25.8.11). להשלמת התמונה נציין, כי הסעד המבוקש בעתירה המתוקנת הוא מתן שהות בת חודש על מנת לאפשר למבקשת ולקטינה "להתארגן ולצאת את ישראל בעצמן" (זאת, לאחר שקודם לכן הסכימה המבקשת להרחקתן; ראו נספח מש/5 לתגובת המשיב). עם הגשת העתירה המתוקנת ניתן צו ביניים האוסר על הרחקת המבקשת; מנגד הצו לא הורה לשחררה ממשמורת, ומכאן הבקשה הנוכחית.

ג.       בבקשה נטען, בעיקר, כלפי הפרדת הקטינה מאמה. מחד נטען כלפי ההשלכות שעשויות להיות אם תשהה הקטינה יחד עם אמה במתקן המשמורת, ומנגד נטען כי נסיבותיו האישיות של המבקש אינן מאפשרות טיפול ראוי בה; מה גם שהקטינה גודלה למעשה על ידי המבקשת, וזו הפעם הראשונה בה הופרדה ממנה. נטען איפוא, כי שיקולי צדק, כמו גם מאזן הנוחות, תומכים בשחרור המבקשת על מנת לאפשר לה להיות עם הקטינה עד להכרעה בעתירה.

ד.       עם קבלת הבקשה (ביום 21.8.11), ונוכח העניין האנושי, ביקשתי את תגובת המשיב עד למחרת היום. בתגובה (מ-22.8.11) הוזכר, בין היתר, כי "סעד זמני בערעור נועד לשמר את המצב הקיים..." (עע"מ 10811/04 סורחי נ' משרד הפנים (לא פורסם) פסקה 3 - השופטת חיות), ובענייננו למנוע גירוש אך לא להקנות מעמד; כי המבקשת לא השיגה על צו המשמורת מכוחו היא מוחזקת (בהתאם להוראות חוק הכניסה לישראל, תשי"ב - 1952); כי שני שופטים בבית המשפט המחוזי סברו, שבנסיבות יש להותיר את המבקשת במשמורת ולא נפל פגם בהחלטתם; ולבסוף, הוזכר כי דיון בעתירה נקבע בתוך ארבעה ימים בלבד, והוסף כי באת כוח המשיב הציעה לבא כוח המבקשים לבקש את הקדמתו, והודיעה כי לא תתנגד לכך - ואף על פי כן נמנעו המבקשים מעשות כן.

דיון והכרעה

ה.       לאחר העיון אין בידי להיעתר למבוקש. אינני מקל ראש בקושי של הפרדת הקטינה מאמה; אני אף מוכן לקבל את הטענה, כי הפתרון של החזקתה במשמורת יחד עם אמה, אפילו לזמן קצר, קשייו בצדו (אם כי ההגינות מחייבת להזכיר, כי לתגובת המשיב צורפה חוות דעת של עובדת סוציאלית אשר בדקה את המבקשת והקטינה מייד עם הגעתן למתקן המשמורת, ובה נאמר כי "הילדה נצפתה במצב רגיל ללא עקבות או סממנים כלשהם המעידים על חוויה קשה או טראומה, שהילדה עוברת, הילדה צפתה בטלביזיה לצד זה שחקה..."; נספח מש/8).

ו.       ברם, מעבר לטענת המשיב לגבי מטרתם של צוי ביניים, הטעם העיקרי לדחיית הבקשה נעוץ בעיני בכך שהתיק קבוע לדיון ביום חמישי הקרוב. מבלי להקל ראש בכל משמורת מעצרית, לא ניתן לומר כי החלטת בית המשפט המחוזי היא בנסיבות אלה בלתי סבירה ומצדיקה התערבות (מה גם שלוח זמנים זה גם לא מותיר מרחב להתערבות משמעותית). כך בפרט, לאחר שבאת כוח המשיב הציעה מיוזמתה לבא כוח המבקשים להגיש בקשה מוסכמת להקדמת מועד הדיון; והיא אף מציינת בתגובתה: "כי המשיב מסכים כי ככל שימצא לכך לנכון, ימליץ בית משפט נכבד זה לבית המשפט קמא להקדים את מועד הדיון בעתירה המינהלית" (סעיף 28 לתגובה). ככלל אין דרכו של בית משפט אחד להמליץ לבית משפט אחר כיצד לנהל את יומנו, בודאי כך בלוח זמנים כה קצר (ונזכור, כי אף שמדובר בתקופת פגרה טופלה העתירה בקצב מהיר), ואולם ככל שיגישו הצדדים בקשה מוסכמת להקדמת הדיון חזקה על בית המשפט המחוזי שייבחן אותה בהתאם לאפשרויות יומנו.

ז.       סוף דבר, אין בידי להיעתר לבקשה.

           ניתנה ותוקנה ביום, כ"ג באב תשע"א (23.8.11).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    עש

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: